רס"ל (במיל') אביתר עטואר, בן רחל ואלי, נולד ביום כ"ט באדר א' תש"ס (29.2.2000) באשקלון וגדל בראש העין. אח לאיתמר ובן זוג אוהב לניקול.
אביתר שירת כלוחם בגדס"ר 6310, חטיבת ירושלים (16). ביום י"ז באב תשפ"ד (23.8.2024), נפל בקרב בזיתון שבדרום העיר עזה, והוא בן 24 בנופלו. בקרב זה נפלו גם חבריו דניל פצ'יניוק ז"ל וניתאי מטודי ז"ל.
בשעות שקדמו להקפצתו בצו 8 לסבב מילואים ראשון בעזה, כתב אביתר:
"בשביל מה אני נלחם?... בשביל עצמי? להרגיש גיבור?... כן. בשביל עצמי, בשביל האחים שלי (צוות), בשביל המשפחה שלי, בשביל ניקול אהובתי... בשביל כל מי שלא יכול להגן על עצמו... בשביל כל עם ישראל. יהודים, ערבים, דרוזים, צ'רקסים — לא משנה לי. אני אוהב את כולם. אני כל כך אוהב אנשים."
אביתר היה אוהב אדם בכל נפשו. הוא גילה רגישות יוצאת דופן, חברות אמיצה ונתינה אמיתית לכל אדם ולכל שונה. לאורך חייו שימר חברויות נפש עמוקות, שהחלו במעגלים הראשונים של ילדותו: בגן בקיבוץ עינת, בבית הספר, בתנועת הצופים, בקונסרבטוריון, בשנת השירות ב"שומר החדש", בשירות הסדיר בעורב נח"ל, ובשנתו האחרונה – כאשר למד הפקה מוזיקלית באולפני פלוטו ועבד בשגרירות ארצות הברית.
המוזיקה הייתה נשמת אפו. כבר מגיל צעיר חי ונשם צלילים, וראה בה ייעוד לחבר בין לבבות ולשמח אנשים. באחת ממחברותיו כתב:
"...אני הולך לנגן בחדר המוזיקה בבית שלי... אני אמן טראנס שמנגן בשבתות במסיבות טבע ומדי פעם גם מסביב לעולם... אני אוהב לראות את הקהל רוקד מהמוזיקה שאני יצרתי וזה הכי כיף."
אביתר ידע להוקיר את הדברים הפשוטים והיקרים באמת: משפחה, זוגיות, חברים, שיחות עמוקות, עבודת כפיים, אהבה, צחוק, שמש, ים, טבע, טיולים, ספרים — והמוזיקה, שידעה לגעת ולרגש.
חבריו מהצוות מספרים:
"אביה — כך קראנו לו — היה השמש של הצוות. תמיד הפיץ אור, חיוך ענק שלא ניתן לשכוח. היה רגוע, חכם, ידע תמיד מה לומר וחשב בהיגיון. חיכינו לרגע שבו יוציא את הנבל וינגן לנו. אביה היה אדם מוכשר בכל כך הרבה תחומים. יש לנו כל כך הרבה ללמוד ממך. תודה על כל רגע."
אביתר עטואר היה ילד של אור: סקרן, מלא ניצוץ בעיניים, חיוך מאיר, לב רחב ואהבת אדם אינסופית. בן מדהים, אח מסור ובן זוג חם ואוהב.
משפחתו, חבריו וכל אוהביו גאים בו מאוד.
יהי זכרו ברוך.