בן 20 וחצי בנופלו, תושב גני תקווה.

עידו שמיח נולד וגדל בגני תקווה, בן לעופרה ואורי, אח תאום לעומר ואח לעדי ואיתי.
הוא היה בוגר שבט "גנים" של תנועת הצופים, הנהגת הבקעה, שם ספג ערכים של מנהיגות, אחווה ותרומה לקהילה.

עידו היה ילד ונער של ניגודים משלימים: מצד אחד תלמיד מצטיין ואוהב מדעי המחשב – שקט, מופנם, חובב מקצועות ריאליים; ומצד שני, הרפתקן מלא שמחת חיים – תלמיד מגמת גיאוגרפיה, שנמשך אל הטבע, האופקים הרחוקים והחוויות הגדולות.

בכיתה י"א, יחד עם אחיו התאום, פתח עסק עצמאי לפיצות – יוזמה שהעידה על רוחו היזמית, על הנכונות לחלום ולהעז, ועל הרצון להשפיע על עולמו כבר בגיל צעיר.
עידו ניגן בגיטרה, רכב על אופנועים, צלל אל מעמקי הים, והקפיד לדחוף את עצמו אל מעבר לגבולות המוכר והנוח. הוא היה סקרן מטבעו, חוקר, אוהב אתגרים – ותמיד עשה זאת עם חיוך, בחברותא, ובתמימות כובשת.

היה לו חיבור מיוחד לאנשים – ענווה טבעית, שמחת חיים, ונכונות לראות כל אדם באשר הוא. מי שפגש בו, גם לרגע קצר, חש מיד את החום שהקרין, את החוכמה השקטה, ואת הלב הענק שנשא עמו לכל מקום.

בנובמבר 2022 התגייס עידו לסיירת הנח"ל. במהלך שירותו הצבאי סיים קורס מפקדי כיתות (מ"כים) וקורס חובשים קרביים, ושירת כסמל צוות. עידו היה מפקד מסור ואהוב, אשר שילב מקצועיות, אומץ לב, רגישות, וחברות אמיצה כלפי חייליו.

עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל" היה עידו בין הראשונים שהגיעו לקיבוץ סופה, שם סייע בהצלת משפחות רבות. לאחר מכן לחם בעזה, והוביל את חייליו בשדה הקרב באומץ, ביצירתיות ובאחריות. בשלושת החודשים האחרונים לחייו שירת כסמל צוות רחפנים – תחום חדשני בצה"ל – והיה שותף מרכזי בפיתוח השימוש המבצעי ברחפנים ככלי לחימה.

עידו נפל בקרב בבית חאנון שבצפון רצועת עזה, ביום ז' בטבת תשפ"ה (7 בינואר 2025), כתוצאה מירי כוחותינו בעקבות טעות בזיהוי. הוא נהרג במקום והובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בסביון.

עידו הותיר אחריו הורים, אחות, שני אחים, משפחה אוהבת וחברים רבים. כולם זוכרים אותו כאדם מלא חיים, רגיש וצנוע, כחבר אמת, כלוחם אמיץ וכאדם מיוחד במינו שהטביע חותם בלב כל מי שהכיר אותו.

יהי זכרו ברוך.