א שיכל לדבר איתו עליו.
שחף אהב מוזיקה ישראלית ובפרט את ברי סחרוף, אהוד בנאי, בית הבובות ועוד רבים וטובים.
לצד השירים בעברית אהב לשמוע גם שירים בלועזית כמו "להקת U2".
שחף היה קשוב לעצמו ודאג לעשות דברים שעושים לו טוב, טיולים עם חברים או לבד. לשבת עם חברים ל'קפה' או ארוחה טובה, בילויים, לשבת בים, או 'זמן-משפחה' עם האחיינים שאותם מאד אהב והיו כל חייו. שחף תמיד קם מוקדם בבוקר ומילא את היום שלו בדברים טובים. הוא ניצל את חייו ונהנה ממגוון אנשים ורגעים.
בספר המחזור של המכינה הקדם צבאית בה למד(בשנת 2009), כתב כמוטו לחיים את המשפט הבא:
"לא משנה כמה שנים יש בחיים,
חשוב כמה חיים יש בשנים".
נראה כי המשפט הזה מתמצת את ההסתכלות של שחף על החיים ואת הדרך בה חי. הוא זכה להכניס הרבה חיים בשנים שחי.
שחף התגייס לעורב נחל באוגוסט 2009, ב4 חודשים הראשונים לגיוס היה בקורס חובשים ואחרי זה הצטרף לאימון מתקדם בצוות פנסקי.
מהר מאוד השתלב בצוות וכולם מיד התאהבו בבחור ערכי עם מוטיבציה גבוה וביקורתיות כלפי המפקדים,
שלא הפסיקה להצחיק את כל הצוות.
כבר כחייל צעיר לא פחד להביע את דעתו מול המפקדים עם קולו העוצמתי והייחודי.

לאורך כל השירות שחף היה חובש בצוות ולקראת שחרור גם חופ"ל של פלגת העורב
שחף היה החבר לצוות שתמיד אפשר לסמוך עליו ולדעת שיהיה שם בשבילך בכל צרה, קטנה כגדולה.
וגם המפקדים, הם תמיד ידעו שמה שאמרו לשחף לעשות כנראה יבוצע בצורה הטובה ביותר.
גם לאחר שסיים את השירות הסדיר שחף המשיך לעשות מילואים ולתת מעצמו. לא היה דבר כזה מילואים בלי שחף
במילואים האחרונים שעשה שחף קיבל מצטיין קו
שחף היה...
החבר לשעת צרה, הדבק המחבר, זה שבמשפט קצר ישנה לכולם את המצב רוח
זה שכל צוות לוחם מאחל לעצמו.

בשנים האחרונות שחף עבר להתגורר בכפר עזה.
בערב שמחת-תורה, שחף הגיע לבית הכנסת והשתתף בתפילה וב"הקפות" ש"ת. רקד עם אחייניו האהובים בבית הכנסת. לאחר התפילה הגיע לסעודת החג המשפחתית בבית הוריו ונפגש עם חברים עד לשעות מאוחרות ולאחר מכן שב לביתו.
בשבת בבוקר שמחת-תורה ,כ"ב בתשרי (7.10), חדרו מחבלים לקיבוץ כפר עזה ושחף נהרג בקרב על כפר עזה.
במשך שבוע שחף הוגדר כנעדר ומשפחתו לא ידעה מה עלה בגורלו. לאחר שבוע שחף הובא למנוחות בבית העלמין "קרית שאול" בחלקה הצבאית.
בן 33 היה בנופלו.

הלוואי ונלמד משחף את אהבת הארץ, עזרה לזולת, ולהכניס הרבה חיים בשנים.
יהי זכרו ברוך!