top of page

נפל בקרב על מוצב סופה

2002 - 2023

נפל בכ"ב בתשרי התשפ"ד (0 באוקטובר 2023).
נולד בכ"ט בשבט תשס"ב (11.2.2002) בגוש עציון. בן 21 בנופלו.
בנם של דבורה ואלעד.
אחיהם הבכור של תמיר (19), נבו (15), סהר (13) ואוראל (7)
ובן זוג לאליאורה.

בתאריך ה- 8.12.2021 התגייס הלל לשירות צבאי בחטיבת הנח"ל. הוא לא היה אדם שמחפש את הדרך הקלה, ובהתאם- ביקש להצטרף לגיבוש לסיירת הנח"ל. הוא עבר את הגיבוש בהצלחה והתקבל לפלגת העורב בסיירת הנח"ל (צוות 40).

הלל האמין שאם כבר חובת הגיוס מוטלת עליו, אז כדאי שישרת בצורה הטובה והמספקת ביותר. הוא שירת כקלע ונווט חוד. הצוות שלו ומפקדיו העידו כי היה החייל הכי מקצועי בצוות, אהוב, רגיש ואכפתי עם יכולת נתינה אין סופית. כשהיו מחלקים משימות לצוות היה הלל הראשון להתנדב ולקחת אחריות. הוא אהב לעבוד קשה והם נהנו מאיך ששיפצר את הציוד של כולם בעזרת הידיים הטובות שלו.
בשבת השחורה הלל היה במוצב סופה יחד עם חבריו לצוות ״אמירון״. בשעה 06:30 בבוקר הם התעוררו למשמע האזעקות ורצו לחדר האוכל שהוגדר כמרחב המוגן. כששמעו והבינו דרך קריאות הקשר של הש"ג ושל רועי צ'אפל ז״ל, מפקד הפלוגה, כי יש חדירת מחבלים, הלל מיהר לעלות על ציוד לחימה וביחד עם מפקד הצוות שלו, אמיר, יצא לבלום את חדירת המחבלים דרך הש"ג של המוצב.

במהרה הם נתקלו במספר גדול של מחבלים, שהקיפו את המוצב מכל כיוון. בעירנות רבה ובחדות שכל כך מאפיינת אותו, הלל היה מי שהבחין כי המחבלים יורים מבעד לחורים בבטונדות המקיפות את המוצב. הוא סיפר על כך לאמיר, מפקד הצוות שלו ומי שפיקד בפועל על הכוחות במוצב.

כשהם מבינים שאינם מוגנים בשטח הפתוח, הם קיבלו הנחייה להיכנס למבנה חדר האוכל. כשכולם נכנסו למרחב המבנה המוגן יחסית, הלל ושני לוחמים נוספים, עידו בוטינסקי ושלמה קליין, נשארו להגן על הכניסה. בהחלטה זו הצילו חיים רבים. הלל, אשר עמד דרוך על מדרגות הכניסה והיווה חוצץ בין המחבלים שבחוץ לחיילים שבתוך חדר האוכל, נפגע מאש ונפל.
חבריו מספרים כי לא היה ספק שהוא עמד מרצונו שלו באיזור המסוכן, מתוך ערך הרעות והנסיון להגן ולחפות עליהם. הם סיפרו כי זה היה דבר מאוד אופייני להלל, שהיה חבר אמת, חבר של כולם, שחבריו היו עבורו מעל הכל.

כנער, היו להלל תחביבים רבים שמשקפים את אהבתו ויכולת הנתינה שלו לכלל הבריות, חיות ואנשים, כמו גם את היצירתיות השופעת שנבעה ממנו.
בתיכון הוא למד בבית הספר ״ברוש הבקעה״, בו בדיוק הוקמה חווה חדשה, ושם הכיר את עולם הסוסים. הוא החל ללמוד לרכוב ואף הפך למדריך רכיבה ומאלף כלבים תוך כדי שעזר בבניית החווה.

לאחר התיכון הוא עשה שנת שירות בחווה בבקעה. הוא היה חלק מהצוות התפעולי של החווה והיה רועה את הצאן. בכל בוקר היה יוצא עם עדר של 300 כבשים, רכוב על גבי הסוסה שלו ומלווה בכלבי רועים. ככה במשך שנה שלמה היה יוצא למרעה וכשהיה חוזר אחר הצהריים לחווה, היה ממשיך בחריצות במשימות העבודה. בלילות היה עסוק בשמירות בחווה ועל העדרים.
אימו מספרת כי למרות העבודה הקשה, הוא היה אומר שהוא חי את החלום.
את היצירתיות שלו הוא אהב לבטא בעזרת עבודה עם הידיים. היתה לו אהבה מיוחדת ליצירה בעץ. תמיד היה לוקח איתו סכין גילוף וכמה חתיכות עץ. בכל מקום שעצר והיה לו פנאי הוא היה מגלף. היצירות, אגב, לא נמצאות בביתו מכיוון שהוא היה מחלק אותן כמתנות לכולם: למורים, לחברים ולמשפחה.
בשבעה הגיעו מגוון רחב של מבקרים לנחם, ביניהם כאלה שפגשו בהלל באופן אקראי, לפעמים רק לכמה רגעים במסגרת מפגש לא מתוכנן. כולם סיפרו על המפגש הייחודי שהיה להם איתו וכיצד הוא נכנס להם ללב.

הלל; לוחם אמיץ, אדם יצירתי, חרוץ וחד-מחשבה, חבר אמת שנתן את הכל לחבריו בכל רגע ורגע, עד הרגע האחרון.
יהי זכרו ברוך לעולם ועד.

Sergeant Hillel Shmuel Saadon

bottom of page